אחחמד

את אחמד אני מכיר מגיל צעיר, מאז שהייתי קטן, בכלל איך אפשר לשכוח את אחמד השיפוצניק. אני חושב שהוא גם אחת הסיבות שאבא שלי המיר את האידיאולוגיה שלו והבין שכן אפשר וכן צריך לחיות עם ערבים במדינה הזאת. אני גם לא אשכח את הימים האלה שבהם אחמד ביקר אצלנו לרגל השיפוצים הנרחבים שעשינו אצלנו בבית כולל איטום גגות מחיר שאמא שלי לא יכלה לסרב לו. אני בטח שלא אשכח את אותו יום שנפלתי מהסולם על הברך וששפשפתי את היד שלי בטעות עם נייר גס. אני לא אשכח את אותם ימים בלתי נשכחים, ימים של שיפוצים, אגב אלה הימים הכי שנואים עליי. כשיש בבית שיפוצים, שזה אירוע שקורה אחת לכמה שנים, או אחת לשנה- כמה שבועות לפני פסח כשכולם מנקים את הבתים שלהם, או לפחות אלה ששומרים על הדת ועל המסורת, רואים בפסח ובהזדמנות הזאת של לנקות את הבית – כהזדמנות לעשות גם שיפוצים על הדרך אבל לא משהו מסיבי, בכל מקרה כשזה קורה כל הבית כולו על הרגליים, כל הרהיטים מתקפלים ומפורקים להם בדרך לא דרך, כל הדפים וכל המסמכים, הכול נכנס לתוך קופסאות או למגירות שלהם, ממש מבצע שלם כאילו עוברים עכשיו דירה, כל החדרים מפונים להם לתוך המסדרון, הסלון מתכווץ לתוך ערימה מרוכזת אחת באמצע הסלון וגם היא מנוילנת מפני פגעי הצבא והאבק, החלונות מורדים כמסך שיורד בתיאטרון, לשטיפה וייבוש לפני שמחזירים אותם בחזרה למסילתם, מחליפים מנורות או מתקנים כאלה שנשרפו עם החוטים שלהם, מורידים את הדלתות ועוקרים אותם מהצירים שלהם, אלה עוברים צביעה שימון, ולפעמים גם החלפה של מנעול, ועוד מיני דברים שרק המבוגרים היו מבינים במשחקים האלה. אחמד היה אחד מהם, הוא הבין בזה כמו ילד קטן שיודע לבנות לגו ולשחק מלחמה עם הצעצועים שלו, הוא עשה את העבודה שלו מתוך הנשמה, ראית על הפנים שלו כל בוקר ובסוף כל יום עבודה, איך היא מרוצה מהעבודה שהוא עשה, ומתרגש לראות אותה כשהיא מוגמרת, אפשר להגיד שהוא היה נאמן לעבודה הזאת כמו בעל לאשתו, וכמובן שגם אנחנו אהבנו אותו עד ש..

פרטים נוספים באתר אטום